<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
תשוב' על עדים שאמרו לסופר חתום אותנו כי הם לא ידעו לחתום כבר דנתי לפני רבותיי כשם שהבעל משוי שליח לכתו' את הגט, ואע"ג שמוטל על הבעל לכתוב, לר' אלעזר, דאמ' כי כתיב וכתב לה אכתיבת הגט, הכי נמי עדים משוו שליח לחותמו, לר' מאיר, דאמ' כי כתוב וכתב לה אחתימת הגט. ואף אם אין בו תיקון העולם הגט שרי. וגם מה דאמ' ר' אלעזר מזוייף מתוכו פסול, מן התורה, משום דקסב' ר' אלעזר, כי כתוב, וכתב לה לשמה אכתיבת הגט כתיב, דבעינן לשמה, ואם בא לחתום העדים שהן מכשירי הגט בתוך הגט הרשות בידו, ועל כל מה שכתוב בגט שהגט נכשר בו, כת' קרא דבעינן לשמה. ואל תתמה אילו לא נחתמו העדים כלל כשר, אם נחתמו שלא לשמה איך יתכן לפוסלו, דוגמתו מצינו בפ"ק דזבחי' [י"ד ע"ב] לר' שמעו', בהולכה אם ביטלה כשר, ואם הוליך זר לר' שמעון פסול. (ובפ"ק והא ערכאות דפסולה דאורית' היא וקתני בעידי מסירה ור' אלעזר היא), ומשמ' מילת' דר' אבא מן התורה, דקאמ' מודה ר' אלעזר דלר' מאיר מזויף מתוכו פסול, בחתימה שלא לשמה או בחתימת עדים פסולין, הכי נמי לר' אלעזר, כך קבל ר' אבא מרבותיו דאית ליה לר' אלעזר וכתב לה על כל מה שבגט, שהגט נכשר בו בעינן לשמה. והכי משמ' לישנ' דתלמוד' דקאמ' לעולם ר' אלעזר (ומדרבנן, כדאמ' רישא), וכי היכי דאוקי לה רב אשי ובפסולה דאורית' וכר' יהודה, הכי נמי אוקי תלמוד' כר' אלעזר ובפסולה דאורית', (ורבות') [ובפ"ק (גיטין ט' ע"ב) והא ערכאות] דפסול' דאורית' וקתני הא מני ר' אלעזר היא דאמ' עידי מסירה כרתי, כלומ' תנא דמתני' סבר לה כר' אלעזר, וסביר' ליה מזוייף מתוכו ליכא פסולה דאורית', והא מדתני סיפא ר' שמעון אומ' אף אילו כשרין וא"ר זירא וכו', ואוקימנא דלא הכשיר ר' שמעון בשמות שאינן מובהקין ומתניתי' תנן סתמא חותמיהן גוים, אפי' שמות שאינן מובהקין, איכא בינייהו שמות מובהקין, לעולם ת"ק נמי כר' אלעזר סבירה ליה דעידי מסירה כרתי, מי' תרויהו אית להו דאמ' מזויף מתוכו פסול איכ', א"כ מאי בין ת"ק לר' שמעון, שמות מובהקין, לת"ק פסול מדרבנן אפי' שמות מובהקין ור' שמעון מכשיר. ולקמ' [י' ע"ב] ה"פ הא לאו בני כריתה נינהו, והיכי מכשיר ר' שמעון פסול דאורית', א"ר זירא ירד ר' (מאיר) [שמעון] לשיטתו של ר' אלעזר, והאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר, סוף סוף איכא פסול דאורית', וחייש ר' שמעון דליכא אפי' פסול דרבנן, נהי דירד לשיטתו ולא סבירה ליה לכולא מילתא, היכא מכשר איהו לגמרי אפי' מדרבנן היכא דר' אלעזר פסול מדאורית', ואל תתמה כי היכי דחזינן הני רבנן דאית להו דר' אלעזר פליגי עליה ומקילי טפי מיניה, הכי נמי חזינן דמחמרי טפי מיניה דבשלשה גיטין פסולין יש בו זמן ואין עליו עדים, דאם ניסת הולד כשר על כרחך כר' אלעזר סביר' ליה, דאי כר' מאיר האמר דעידי חתימה כרתי ואם ניסת הולד ממזר, ור' אלעזר תינשא אפי' לכתחלה.
וזאת התשובה מצאתי בתשובות ישנות וכך כתוב בה, ור' שלמה בר אברהם, השיב לקהלות המקשים על חתימת העדים בפניהם ולא מכתב ידן, והיו מקשי' ממשנה זו שלשה גיטין. דעו כי כך ראינו שאם לא היתה חתימת העדים כתב ידן, פסול דכי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה, אלא עידי חתימה כרתי, היכי דליכא עדים כלל, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול. וציום אל תשלו, ולכתוב אל המגרש ואל החכמים אשר בעיר לתקן הקילקול, ואם לא יתקנו הם, יכתוב הוא לתקנהו, וציום אל תריבו עם אדם חנם וכל העם על מקומו יבא בשלום.
ומורי רבי' משה בר' מנחם השיב, דעו כי החתימה בגט אין לה עיקר בתורה, כאשר עלה על דעתך, ואם ניסית אשה בגט זה שאין עליו כלל עדים אע"פ שאין לה בנים לא תצא, וכ"ש אם יש לה בנים, והוא שיש עידי מסירה בגט, דתנן ר' אל(י)עזר אומ' אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. והלכה רווחת היא דבכל מקום עידי מסירה כרתי, אי איכא עידי כתיבה לשמה לעידי חתימה לא חיישי', שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם, כדמפ' במתנית' ובגמ', דזימנין דמייתו סהדי, אי נמי אזלי למדינת הים, והוא שאנו צריכי' לקיים הגט בחותמיו, אבל אי איכא עידי מסירה לא, וה"מ דלא בעינן עידי חתימה כשנישאת אבל להשיאה לכתחלה בעינן, מאחר דתקינו לה רבנן. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר שאף ר' אלעזר לכתחלה בעי להו. וזהו ביאור מחלוקתו כי ת"ק לא הכשיר כשניסית אלא בזמן שיש לה בנים כפשטה דמתנית', דתנן [גיטין פ"ו ע"א] ואם ניסית הולד כשר, למימר' דלתקנת הולד קא חייש מדלא אמ' סתם, ואם ניסית כשר הא אין לה בנים תצא, ובא ר' אלעזר ואמ' כשר, כלומר לא תצא, אבל להשיאה לכתחלה בלא עידי חתימה לא. ואע"פ שאנו מכשירין בגט שאין עליו חתומין כלל עדים, היכא דיש עדים ואינן חתומין כהילכתן, פסול דשקלינן וטרינן בגמ', ואמ' כי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה היכי דליכא עדים, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול, ולפי סברתי שאין עדיו של גט זה חתומין בכתב ידן, לא יפה כחן מחתימה שלא לשמה, והויא מזויף. הילכך רואה אני לפסלו ואפי' לר' אלעזר ואפי' בדיעבד. וטוב הבאת בזה מן ההלכה שצריכי' העדים לחתום בעצמן דליכא מאן דמכשר בלאו הכי לא בגיטין ולא בשטרות. ועוד א"ת אינו זיוף, סוף סוף חתימה שנעשית שלא כמצוותה, חשוב אותה כאילו אינה, שהרי אינה יכול להתקיים ולכתחלה מיהא לא תינשא, כאשר כבר הקדמנו, ואפי' הכי צריכ' בעלת גט זה גירושין אחרים כדת משה וישראל. והר' שמואל הלוי הביא ראיה מהא דאמ' בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב], העדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, שמעינן משם דצריכין לחתום בעצמן ולא על ידי אחר. והר' שמואל הקדוש בן בנו תירץ, הואיל ואין יודעין הוי כמו דאין ראוי לבילה דבילה מעכבת בהן.
<h2>דף ט:</h2>
תשוב' על עדים שאמרו לסופר חתום אותנו כי הם לא ידעו לחתום כבר דנתי לפני רבותיי כשם שהבעל משוי שליח לכתו' את הגט, ואע"ג שמוטל על הבעל לכתוב, לר' אלעזר, דאמ' כי כתיב וכתב לה אכתיבת הגט, הכי נמי עדים משוו שליח לחותמו, לר' מאיר, דאמ' כי כתוב וכתב לה אחתימת הגט. ואף אם אין בו תיקון העולם הגט שרי. וגם מה דאמ' ר' אלעזר מזוייף מתוכו פסול, מן התורה, משום דקסב' ר' אלעזר, כי כתוב, וכתב לה לשמה אכתיבת הגט כתיב, דבעינן לשמה, ואם בא לחתום העדים שהן מכשירי הגט בתוך הגט הרשות בידו, ועל כל מה שכתוב בגט שהגט נכשר בו, כת' קרא דבעינן לשמה. ואל תתמה אילו לא נחתמו העדים כלל כשר, אם נחתמו שלא לשמה איך יתכן לפוסלו, דוגמתו מצינו בפ"ק דזבחי' [י"ד ע"ב] לר' שמעו', בהולכה אם ביטלה כשר, ואם הוליך זר לר' שמעון פסול. (ובפ"ק והא ערכאות דפסולה דאורית' היא וקתני בעידי מסירה ור' אלעזר היא), ומשמ' מילת' דר' אבא מן התורה, דקאמ' מודה ר' אלעזר דלר' מאיר מזויף מתוכו פסול, בחתימה שלא לשמה או בחתימת עדים פסולין, הכי נמי לר' אלעזר, כך קבל ר' אבא מרבותיו דאית ליה לר' אלעזר וכתב לה על כל מה שבגט, שהגט נכשר בו בעינן לשמה. והכי משמ' לישנ' דתלמוד' דקאמ' לעולם ר' אלעזר (ומדרבנן, כדאמ' רישא), וכי היכי דאוקי לה רב אשי ובפסולה דאורית' וכר' יהודה, הכי נמי אוקי תלמוד' כר' אלעזר ובפסולה דאורית', (ורבות') [ובפ"ק (גיטין ט' ע"ב) והא ערכאות] דפסול' דאורית' וקתני הא מני ר' אלעזר היא דאמ' עידי מסירה כרתי, כלומ' תנא דמתני' סבר לה כר' אלעזר, וסביר' ליה מזוייף מתוכו ליכא פסולה דאורית', והא מדתני סיפא ר' שמעון אומ' אף אילו כשרין וא"ר זירא וכו', ואוקימנא דלא הכשיר ר' שמעון בשמות שאינן מובהקין ומתניתי' תנן סתמא חותמיהן גוים, אפי' שמות שאינן מובהקין, איכא בינייהו שמות מובהקין, לעולם ת"ק נמי כר' אלעזר סבירה ליה דעידי מסירה כרתי, מי' תרויהו אית להו דאמ' מזויף מתוכו פסול איכ', א"כ מאי בין ת"ק לר' שמעון, שמות מובהקין, לת"ק פסול מדרבנן אפי' שמות מובהקין ור' שמעון מכשיר. ולקמ' [י' ע"ב] ה"פ הא לאו בני כריתה נינהו, והיכי מכשיר ר' שמעון פסול דאורית', א"ר זירא ירד ר' (מאיר) [שמעון] לשיטתו של ר' אלעזר, והאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר, סוף סוף איכא פסול דאורית', וחייש ר' שמעון דליכא אפי' פסול דרבנן, נהי דירד לשיטתו ולא סבירה ליה לכולא מילתא, היכא מכשר איהו לגמרי אפי' מדרבנן היכא דר' אלעזר פסול מדאורית', ואל תתמה כי היכי דחזינן הני רבנן דאית להו דר' אלעזר פליגי עליה ומקילי טפי מיניה, הכי נמי חזינן דמחמרי טפי מיניה דבשלשה גיטין פסולין יש בו זמן ואין עליו עדים, דאם ניסת הולד כשר על כרחך כר' אלעזר סביר' ליה, דאי כר' מאיר האמר דעידי חתימה כרתי ואם ניסת הולד ממזר, ור' אלעזר תינשא אפי' לכתחלה.
וזאת התשובה מצאתי בתשובות ישנות וכך כתוב בה, ור' שלמה בר אברהם, השיב לקהלות המקשים על חתימת העדים בפניהם ולא מכתב ידן, והיו מקשי' ממשנה זו שלשה גיטין. דעו כי כך ראינו שאם לא היתה חתימת העדים כתב ידן, פסול דכי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה, אלא עידי חתימה כרתי, היכי דליכא עדים כלל, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול. וציום אל תשלו, ולכתוב אל המגרש ואל החכמים אשר בעיר לתקן הקילקול, ואם לא יתקנו הם, יכתוב הוא לתקנהו, וציום אל תריבו עם אדם חנם וכל העם על מקומו יבא בשלום.
ומורי רבי' משה בר' מנחם השיב, דעו כי החתימה בגט אין לה עיקר בתורה, כאשר עלה על דעתך, ואם ניסית אשה בגט זה שאין עליו כלל עדים אע"פ שאין לה בנים לא תצא, וכ"ש אם יש לה בנים, והוא שיש עידי מסירה בגט, דתנן ר' אל(י)עזר אומ' אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. והלכה רווחת היא דבכל מקום עידי מסירה כרתי, אי איכא עידי כתיבה לשמה לעידי חתימה לא חיישי', שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם, כדמפ' במתנית' ובגמ', דזימנין דמייתו סהדי, אי נמי אזלי למדינת הים, והוא שאנו צריכי' לקיים הגט בחותמיו, אבל אי איכא עידי מסירה לא, וה"מ דלא בעינן עידי חתימה כשנישאת אבל להשיאה לכתחלה בעינן, מאחר דתקינו לה רבנן. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר שאף ר' אלעזר לכתחלה בעי להו. וזהו ביאור מחלוקתו כי ת"ק לא הכשיר כשניסית אלא בזמן שיש לה בנים כפשטה דמתנית', דתנן [גיטין פ"ו ע"א] ואם ניסית הולד כשר, למימר' דלתקנת הולד קא חייש מדלא אמ' סתם, ואם ניסית כשר הא אין לה בנים תצא, ובא ר' אלעזר ואמ' כשר, כלומר לא תצא, אבל להשיאה לכתחלה בלא עידי חתימה לא. ואע"פ שאנו מכשירין בגט שאין עליו חתומין כלל עדים, היכא דיש עדים ואינן חתומין כהילכתן, פסול דשקלינן וטרינן בגמ', ואמ' כי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה היכי דליכא עדים, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול, ולפי סברתי שאין עדיו של גט זה חתומין בכתב ידן, לא יפה כחן מחתימה שלא לשמה, והויא מזויף. הילכך רואה אני לפסלו ואפי' לר' אלעזר ואפי' בדיעבד. וטוב הבאת בזה מן ההלכה שצריכי' העדים לחתום בעצמן דליכא מאן דמכשר בלאו הכי לא בגיטין ולא בשטרות. ועוד א"ת אינו זיוף, סוף סוף חתימה שנעשית שלא כמצוותה, חשוב אותה כאילו אינה, שהרי אינה יכול להתקיים ולכתחלה מיהא לא תינשא, כאשר כבר הקדמנו, ואפי' הכי צריכ' בעלת גט זה גירושין אחרים כדת משה וישראל. והר' שמואל הלוי הביא ראיה מהא דאמ' בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב], העדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, שמעינן משם דצריכין לחתום בעצמן ולא על ידי אחר. והר' שמואל הקדוש בן בנו תירץ, הואיל ואין יודעין הוי כמו דאין ראוי לבילה דבילה מעכבת בהן.
<h2>דף יט:</h2>
תשוב' על עדים שאמרו לסופר חתום אותנו כי הם לא ידעו לחתום כבר דנתי לפני רבותיי כשם שהבעל משוי שליח לכתו' את הגט, ואע"ג שמוטל על הבעל לכתוב, לר' אלעזר, דאמ' כי כתיב וכתב לה אכתיבת הגט, הכי נמי עדים משוו שליח לחותמו, לר' מאיר, דאמ' כי כתוב וכתב לה אחתימת הגט. ואף אם אין בו תיקון העולם הגט שרי. וגם מה דאמ' ר' אלעזר מזוייף מתוכו פסול, מן התורה, משום דקסב' ר' אלעזר, כי כתוב, וכתב לה לשמה אכתיבת הגט כתיב, דבעינן לשמה, ואם בא לחתום העדים שהן מכשירי הגט בתוך הגט הרשות בידו, ועל כל מה שכתוב בגט שהגט נכשר בו, כת' קרא דבעינן לשמה. ואל תתמה אילו לא נחתמו העדים כלל כשר, אם נחתמו שלא לשמה איך יתכן לפוסלו, דוגמתו מצינו בפ"ק דזבחי' [י"ד ע"ב] לר' שמעו', בהולכה אם ביטלה כשר, ואם הוליך זר לר' שמעון פסול. (ובפ"ק והא ערכאות דפסולה דאורית' היא וקתני בעידי מסירה ור' אלעזר היא), ומשמ' מילת' דר' אבא מן התורה, דקאמ' מודה ר' אלעזר דלר' מאיר מזויף מתוכו פסול, בחתימה שלא לשמה או בחתימת עדים פסולין, הכי נמי לר' אלעזר, כך קבל ר' אבא מרבותיו דאית ליה לר' אלעזר וכתב לה על כל מה שבגט, שהגט נכשר בו בעינן לשמה. והכי משמ' לישנ' דתלמוד' דקאמ' לעולם ר' אלעזר (ומדרבנן, כדאמ' רישא), וכי היכי דאוקי לה רב אשי ובפסולה דאורית' וכר' יהודה, הכי נמי אוקי תלמוד' כר' אלעזר ובפסולה דאורית', (ורבות') [ובפ"ק (גיטין ט' ע"ב) והא ערכאות] דפסול' דאורית' וקתני הא מני ר' אלעזר היא דאמ' עידי מסירה כרתי, כלומ' תנא דמתני' סבר לה כר' אלעזר, וסביר' ליה מזוייף מתוכו ליכא פסולה דאורית', והא מדתני סיפא ר' שמעון אומ' אף אילו כשרין וא"ר זירא וכו', ואוקימנא דלא הכשיר ר' שמעון בשמות שאינן מובהקין ומתניתי' תנן סתמא חותמיהן גוים, אפי' שמות שאינן מובהקין, איכא בינייהו שמות מובהקין, לעולם ת"ק נמי כר' אלעזר סבירה ליה דעידי מסירה כרתי, מי' תרויהו אית להו דאמ' מזויף מתוכו פסול איכ', א"כ מאי בין ת"ק לר' שמעון, שמות מובהקין, לת"ק פסול מדרבנן אפי' שמות מובהקין ור' שמעון מכשיר. ולקמ' [י' ע"ב] ה"פ הא לאו בני כריתה נינהו, והיכי מכשיר ר' שמעון פסול דאורית', א"ר זירא ירד ר' (מאיר) [שמעון] לשיטתו של ר' אלעזר, והאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר, סוף סוף איכא פסול דאורית', וחייש ר' שמעון דליכא אפי' פסול דרבנן, נהי דירד לשיטתו ולא סבירה ליה לכולא מילתא, היכא מכשר איהו לגמרי אפי' מדרבנן היכא דר' אלעזר פסול מדאורית', ואל תתמה כי היכי דחזינן הני רבנן דאית להו דר' אלעזר פליגי עליה ומקילי טפי מיניה, הכי נמי חזינן דמחמרי טפי מיניה דבשלשה גיטין פסולין יש בו זמן ואין עליו עדים, דאם ניסת הולד כשר על כרחך כר' אלעזר סביר' ליה, דאי כר' מאיר האמר דעידי חתימה כרתי ואם ניסת הולד ממזר, ור' אלעזר תינשא אפי' לכתחלה.
וזאת התשובה מצאתי בתשובות ישנות וכך כתוב בה, ור' שלמה בר אברהם, השיב לקהלות המקשים על חתימת העדים בפניהם ולא מכתב ידן, והיו מקשי' ממשנה זו שלשה גיטין. דעו כי כך ראינו שאם לא היתה חתימת העדים כתב ידן, פסול דכי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה, אלא עידי חתימה כרתי, היכי דליכא עדים כלל, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול. וציום אל תשלו, ולכתוב אל המגרש ואל החכמים אשר בעיר לתקן הקילקול, ואם לא יתקנו הם, יכתוב הוא לתקנהו, וציום אל תריבו עם אדם חנם וכל העם על מקומו יבא בשלום.
ומורי רבי' משה בר' מנחם השיב, דעו כי החתימה בגט אין לה עיקר בתורה, כאשר עלה על דעתך, ואם ניסית אשה בגט זה שאין עליו כלל עדים אע"פ שאין לה בנים לא תצא, וכ"ש אם יש לה בנים, והוא שיש עידי מסירה בגט, דתנן ר' אל(י)עזר אומ' אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. והלכה רווחת היא דבכל מקום עידי מסירה כרתי, אי איכא עידי כתיבה לשמה לעידי חתימה לא חיישי', שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם, כדמפ' במתנית' ובגמ', דזימנין דמייתו סהדי, אי נמי אזלי למדינת הים, והוא שאנו צריכי' לקיים הגט בחותמיו, אבל אי איכא עידי מסירה לא, וה"מ דלא בעינן עידי חתימה כשנישאת אבל להשיאה לכתחלה בעינן, מאחר דתקינו לה רבנן. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר שאף ר' אלעזר לכתחלה בעי להו. וזהו ביאור מחלוקתו כי ת"ק לא הכשיר כשניסית אלא בזמן שיש לה בנים כפשטה דמתנית', דתנן [גיטין פ"ו ע"א] ואם ניסית הולד כשר, למימר' דלתקנת הולד קא חייש מדלא אמ' סתם, ואם ניסית כשר הא אין לה בנים תצא, ובא ר' אלעזר ואמ' כשר, כלומר לא תצא, אבל להשיאה לכתחלה בלא עידי חתימה לא. ואע"פ שאנו מכשירין בגט שאין עליו חתומין כלל עדים, היכא דיש עדים ואינן חתומין כהילכתן, פסול דשקלינן וטרינן בגמ', ואמ' כי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה היכי דליכא עדים, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול, ולפי סברתי שאין עדיו של גט זה חתומין בכתב ידן, לא יפה כחן מחתימה שלא לשמה, והויא מזויף. הילכך רואה אני לפסלו ואפי' לר' אלעזר ואפי' בדיעבד. וטוב הבאת בזה מן ההלכה שצריכי' העדים לחתום בעצמן דליכא מאן דמכשר בלאו הכי לא בגיטין ולא בשטרות. ועוד א"ת אינו זיוף, סוף סוף חתימה שנעשית שלא כמצוותה, חשוב אותה כאילו אינה, שהרי אינה יכול להתקיים ולכתחלה מיהא לא תינשא, כאשר כבר הקדמנו, ואפי' הכי צריכ' בעלת גט זה גירושין אחרים כדת משה וישראל. והר' שמואל הלוי הביא ראיה מהא דאמ' בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב], העדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, שמעינן משם דצריכין לחתום בעצמן ולא על ידי אחר. והר' שמואל הקדוש בן בנו תירץ, הואיל ואין יודעין הוי כמו דאין ראוי לבילה דבילה מעכבת בהן.
<h2>דף פו.</h2>
תשוב' על עדים שאמרו לסופר חתום אותנו כי הם לא ידעו לחתום כבר דנתי לפני רבותיי כשם שהבעל משוי שליח לכתו' את הגט, ואע"ג שמוטל על הבעל לכתוב, לר' אלעזר, דאמ' כי כתיב וכתב לה אכתיבת הגט, הכי נמי עדים משוו שליח לחותמו, לר' מאיר, דאמ' כי כתוב וכתב לה אחתימת הגט. ואף אם אין בו תיקון העולם הגט שרי. וגם מה דאמ' ר' אלעזר מזוייף מתוכו פסול, מן התורה, משום דקסב' ר' אלעזר, כי כתוב, וכתב לה לשמה אכתיבת הגט כתיב, דבעינן לשמה, ואם בא לחתום העדים שהן מכשירי הגט בתוך הגט הרשות בידו, ועל כל מה שכתוב בגט שהגט נכשר בו, כת' קרא דבעינן לשמה. ואל תתמה אילו לא נחתמו העדים כלל כשר, אם נחתמו שלא לשמה איך יתכן לפוסלו, דוגמתו מצינו בפ"ק דזבחי' [י"ד ע"ב] לר' שמעו', בהולכה אם ביטלה כשר, ואם הוליך זר לר' שמעון פסול. (ובפ"ק והא ערכאות דפסולה דאורית' היא וקתני בעידי מסירה ור' אלעזר היא), ומשמ' מילת' דר' אבא מן התורה, דקאמ' מודה ר' אלעזר דלר' מאיר מזויף מתוכו פסול, בחתימה שלא לשמה או בחתימת עדים פסולין, הכי נמי לר' אלעזר, כך קבל ר' אבא מרבותיו דאית ליה לר' אלעזר וכתב לה על כל מה שבגט, שהגט נכשר בו בעינן לשמה. והכי משמ' לישנ' דתלמוד' דקאמ' לעולם ר' אלעזר (ומדרבנן, כדאמ' רישא), וכי היכי דאוקי לה רב אשי ובפסולה דאורית' וכר' יהודה, הכי נמי אוקי תלמוד' כר' אלעזר ובפסולה דאורית', (ורבות') [ובפ"ק (גיטין ט' ע"ב) והא ערכאות] דפסול' דאורית' וקתני הא מני ר' אלעזר היא דאמ' עידי מסירה כרתי, כלומ' תנא דמתני' סבר לה כר' אלעזר, וסביר' ליה מזוייף מתוכו ליכא פסולה דאורית', והא מדתני סיפא ר' שמעון אומ' אף אילו כשרין וא"ר זירא וכו', ואוקימנא דלא הכשיר ר' שמעון בשמות שאינן מובהקין ומתניתי' תנן סתמא חותמיהן גוים, אפי' שמות שאינן מובהקין, איכא בינייהו שמות מובהקין, לעולם ת"ק נמי כר' אלעזר סבירה ליה דעידי מסירה כרתי, מי' תרויהו אית להו דאמ' מזויף מתוכו פסול איכ', א"כ מאי בין ת"ק לר' שמעון, שמות מובהקין, לת"ק פסול מדרבנן אפי' שמות מובהקין ור' שמעון מכשיר. ולקמ' [י' ע"ב] ה"פ הא לאו בני כריתה נינהו, והיכי מכשיר ר' שמעון פסול דאורית', א"ר זירא ירד ר' (מאיר) [שמעון] לשיטתו של ר' אלעזר, והאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר, סוף סוף איכא פסול דאורית', וחייש ר' שמעון דליכא אפי' פסול דרבנן, נהי דירד לשיטתו ולא סבירה ליה לכולא מילתא, היכא מכשר איהו לגמרי אפי' מדרבנן היכא דר' אלעזר פסול מדאורית', ואל תתמה כי היכי דחזינן הני רבנן דאית להו דר' אלעזר פליגי עליה ומקילי טפי מיניה, הכי נמי חזינן דמחמרי טפי מיניה דבשלשה גיטין פסולין יש בו זמן ואין עליו עדים, דאם ניסת הולד כשר על כרחך כר' אלעזר סביר' ליה, דאי כר' מאיר האמר דעידי חתימה כרתי ואם ניסת הולד ממזר, ור' אלעזר תינשא אפי' לכתחלה.
וזאת התשובה מצאתי בתשובות ישנות וכך כתוב בה, ור' שלמה בר אברהם, השיב לקהלות המקשים על חתימת העדים בפניהם ולא מכתב ידן, והיו מקשי' ממשנה זו שלשה גיטין. דעו כי כך ראינו שאם לא היתה חתימת העדים כתב ידן, פסול דכי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה, אלא עידי חתימה כרתי, היכי דליכא עדים כלל, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול. וציום אל תשלו, ולכתוב אל המגרש ואל החכמים אשר בעיר לתקן הקילקול, ואם לא יתקנו הם, יכתוב הוא לתקנהו, וציום אל תריבו עם אדם חנם וכל העם על מקומו יבא בשלום.
ומורי רבי' משה בר' מנחם השיב, דעו כי החתימה בגט אין לה עיקר בתורה, כאשר עלה על דעתך, ואם ניסית אשה בגט זה שאין עליו כלל עדים אע"פ שאין לה בנים לא תצא, וכ"ש אם יש לה בנים, והוא שיש עידי מסירה בגט, דתנן ר' אל(י)עזר אומ' אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. והלכה רווחת היא דבכל מקום עידי מסירה כרתי, אי איכא עידי כתיבה לשמה לעידי חתימה לא חיישי', שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם, כדמפ' במתנית' ובגמ', דזימנין דמייתו סהדי, אי נמי אזלי למדינת הים, והוא שאנו צריכי' לקיים הגט בחותמיו, אבל אי איכא עידי מסירה לא, וה"מ דלא בעינן עידי חתימה כשנישאת אבל להשיאה לכתחלה בעינן, מאחר דתקינו לה רבנן. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר שאף ר' אלעזר לכתחלה בעי להו. וזהו ביאור מחלוקתו כי ת"ק לא הכשיר כשניסית אלא בזמן שיש לה בנים כפשטה דמתנית', דתנן [גיטין פ"ו ע"א] ואם ניסית הולד כשר, למימר' דלתקנת הולד קא חייש מדלא אמ' סתם, ואם ניסית כשר הא אין לה בנים תצא, ובא ר' אלעזר ואמ' כשר, כלומר לא תצא, אבל להשיאה לכתחלה בלא עידי חתימה לא. ואע"פ שאנו מכשירין בגט שאין עליו חתומין כלל עדים, היכא דיש עדים ואינן חתומין כהילכתן, פסול דשקלינן וטרינן בגמ', ואמ' כי לא בעי ר' אלעזר חתימה לשמה היכי דליכא עדים, אבל היכי דאיכא עדים בעי, דאמ' ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול, ולפי סברתי שאין עדיו של גט זה חתומין בכתב ידן, לא יפה כחן מחתימה שלא לשמה, והויא מזויף. הילכך רואה אני לפסלו ואפי' לר' אלעזר ואפי' בדיעבד. וטוב הבאת בזה מן ההלכה שצריכי' העדים לחתום בעצמן דליכא מאן דמכשר בלאו הכי לא בגיטין ולא בשטרות. ועוד א"ת אינו זיוף, סוף סוף חתימה שנעשית שלא כמצוותה, חשוב אותה כאילו אינה, שהרי אינה יכול להתקיים ולכתחלה מיהא לא תינשא, כאשר כבר הקדמנו, ואפי' הכי צריכ' בעלת גט זה גירושין אחרים כדת משה וישראל. והר' שמואל הלוי הביא ראיה מהא דאמ' בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב], העדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, שמעינן משם דצריכין לחתום בעצמן ולא על ידי אחר. והר' שמואל הקדוש בן בנו תירץ, הואיל ואין יודעין הוי כמו דאין ראוי לבילה דבילה מעכבת בהן.
